על התרגום שלי לרומן "רודין" מאת טורגנייב

יניב חמו - עדכון אחרון 2026-07-10

הקדמה

לפני שמדברים על תרגום זה או אחר, יש לדבר על נושא שמשום מה אינו מוזכר כל כך: עבודת העורכים. אם התרגום שאנו קוראים טוב ומוצא חן בעינינו, אנו מפארים את המתרגם, את יכולתו לשלוט בגווני השפה ולהעביר אותם, מפליגים בתשבחות ומדברים על "אוֹמנות התרגום" (תרגום אינו יצירה ואינו אוֹמנות, הוא במקרה הטוב אוּמנות). העורכים כמעט ואינם מוזכרים.

ציבור הקוראים חב רבות לעורכים, שהם שומרי הסף של התרבות העברית. בלעדיהם היינו מוצפים בספרי מקור ותרגומים שאיכותם מפוקפקת גם כשהם יוצאים תחת ידם של סופרים ומתרגמים מהשורה הראשונה. מדובר באנשים שעושים עבודת קודש, עבודה קשה שאין בצדה את החדווה שיש ביצירה או בתרגום עצמם. עבודה שכוללת חיכוכים, ויכוחים, שדורשת סבלנות וריכוז אין קץ. הסופר נהנה מיצירת יש מאין, המתרגם מתענג על יפי השפות ודקדוקי המשמעויות, אך העורך, לרוב, לא זוכה בפירורי האושר הללו, עבודתו מתבצעת בחדרי חדרים, וכשפרי העבודה זוכה לשבחים, הרי הסופר או המתרגם מקבלים את חלק הארי של התשבחות.

בתרגום של "רודין" זכיתי בכבוד הגדול לעבוד עם דינה מרקון, אשת ספרות, מתרגמת ועורכת משכמה ומעלה, אישה נפלאה, שתרומתה לתרבות העברית עצומה. היא הסכימה לעבוד עם מתרגם מתחיל שכמוני, ותוכלו רק לתאר לעצמכם עד כמה זה לא היה פשוט. יש לה סבלנות רבה, היא פתוחה לוויכוחים אך אינה מתפשרת כשהצדק איתה. היא בעלת עיני נץ ומבחינה בדקויות ברמה שלפעמים נדמית על-אנושית. היא יודעת להתקדם גם אם אין הסכמה, ותמיד רואה אל מול עיניה את טובת הספר. אני רוחש כבוד רב אליה, למדתי ממנה רבות.

תהליך התרגום

בדרך כלל המוציא לאור הוא זה שמחליט איזה ספר לתרגם, ושוכר לצורך כך את שירותיו של מתרגם מקצועי. המתרגם מחזיר את כתב היד המתורגם, מקבל את שכרו, ובשלב זה אפשר לומר שתפקידו הסתיים. התרגום עובר לעורך, ממנו לעורך הלשוני, ממנו למעמד ואז לדפוס. המתרגם עדיין זמין לשאלות ויכול להעיר על שינוי זה או אחר שמציעים העורכים, אךההחלטה הסופית אינה בידיו, הוא אינו שולט בתוצר הסופי.

זהו תהליך יעיל שעבר מיטוב במרוצת השנים ותוצאותיו מצוינות – כאשר כל המעורבים הם מקצוענים בתחומם. ובישראל זכינו באנשי ספרות נפלאים, אנשי מקצוע ברמה הגבוהה ביותר, שהעניקו לנו מאות תרגומים יפהפיים ובכך העשירו ומעשירים את התרבות העברית. לא אחת עצרתי בקריאתי של תרגום זה או אחר לעברית, ולא יכולתי שלא לחוש צער עבור בני עמים אחרים, שאצלם אין את ההערות המאירות הנפוצות אצלנו, אין חיבורים של אנשי אקדמיה וספרות המצורפים לספר. יש לציין שאת העבודה החשובה הזאת עושים אנשי הספרות שלנו בלי לקבל תמורה חומרית שהולמת את התרומה האדירה שלהם שכולנו נהנים ממנה, ישירות או בעקיפין.

בתרגום של "רודין" הייתה חוליה חלשה אחת שאיימה על התהליך כולו – אני, המתרגם. אינני מקצוען בתחום. אף מוציא לאור לא היה בוחר בי כמתרגם, שהרי לא היה לי כלל נסיון. לא רק שלא היה לי נסיון, אלא גמרתי אומר, ברוב חוצפתי, להוציא תחת ידי את התרגום הנאמן ביותר ל"רודין" שראה אי פעם אור בשפה כלשהי: הכי נאמן - לא הכי יפה ולא הכי ספרותי ולא הקל ביותר לקריאה. "שפה כלשהי" כולל גם את התרגום הראשון של "רודין": התרגום לצרפתית שנעשה על ידי לואי ויאדרו (בעלה של אהובת חייו של טורגנייב) בהשתתפות הסופר עצמו, ופורסם בשנת 1862. מטרה יומרנית שכזאת חייבה אותי לקחת שליטה על תהליך התרגום מהתחלה ועד הסוף, והדרך היחידה לעשות זאת היא לקחת סיכון: לתרגם את הספר בלי שמוציא אור זה או אחר ביקש, לעשות את סבבי העריכה ביני לבין העורכת ישירות, ולקוות שהתוצאה הסופית תהיה ברמה גבוהה מספיק כדי שהוצאה מכובדת תסכים לפרסם אותה. כך עשיתי. כמובן ששינוי התהליך הוביל לתוצאה צפויה – מתיחה עד אין קץ של לוחות הזמנים.

התחלתי לתרגם את "רודין" ביולי 2020, והתחלתי במעברים על התרגום עם דינה בנובמבר של אותה שנה. התהליך היה איטי משום שאני הייתי עמוס בעבודה שאינה קשורה, ודינה הייתה עמוסה בעבודה על התחייבויות קודמות. אם ההוצאה הייתה מעורבת, היא הייתה מציבה בפני שנינו לוחות זמנים צפופים שהיינו חייבים לעמוד בהם. אבל כאשר התהליך עצמאי אין מי שיכפה לסיים אותו, ולכן הוא נמשך ונמשך. באפריל 2021 כבר קראתי לתרגום "מלוטש", ובמאי 2021 הוצאת כרמל אמרה שתשמח לפרסם אותו. אבל הוא עדיין לא היה ערוך לגמרי, ושולחנה של דינה היה עמוס לעייפה. המשכתי ללטש את התרגום, ובנובמבר 2021 שלחתי לדינה גירסה "סופית" (לדעתי אין חפיפה של אפילו 50% בין אותה גירסה "סופית" לגירסה שראתה אור). גם ההוצאה "נעלמה" לתקופות ארוכות, והיה שלב שכבר שקלתי לעבוד עם הוצאה אחרת. לא אלאה אתכם בפרטי הפרטים, אבל סבבי העריכה והליטוש נמשכו עוד ארבע שנים תמימות, כאשר רוב הזמן עבר בהמתנה. המשכתי ללטש את התרגום גם לאחר שהעריכה הסתיימה (בעודי ממתין להוצאה), וגם אחרי שעריכת הלשון הסתיימה, ולכן אם תראו שגיאות סגנון או שפה תדעו שהאשם הוא בי ולא בעורכות המצוינות. מתחילת העבודה על התרגום ועד שהספר ראה אור עברו בדיוק שש שנים.

סטטיסטיקות

הרומן מכיל 1364 פסקאות, מתוכן 958 הן דברים שאומרת דמות זו או אחרת, אם כחלק משיחה ואם לעצמה או במכתב:

השתדלתי לשמור על אחידות השפה של כל דמות. לדוגמא, פיגאסוב המליצי הוא היחיד שאומר "אינני" במקום "איני", נטליה הנערה מדברת במשלב מעט נמוך מזה של לז'ניוב, פשוטי העם במשלב נמוך עוד יותר וכיו"ב.

למקרה שזה מעניין מישהו, הנה מספר המילים בכל פיסקה:

ומעניין גם להסתכל על מספר השינויים (ליטושים) שעשיתי בכל פיסקה, עד לינואר 2026 (גם מאז היו שינויים, אם כי לא רבים מאוד):

ומנורמל למספר המילים בכל פיסקה:

הפרסומים המקוריים של "רודין", לאוהבי זוטות

ישנם שלושה ציוני דרך עיקריים בפרסום של "רודין":

1. הפרסום הראשון, בכתב העת "סוברמניק" (סנט פטרבורג) שנעשה בשני חלקים: פרקים אחד עד שש פורסמו בגליון ינואר 1856 בעמודים 5 עד 68, ופרקים שבע עד שתים עשרה עם אחרית הדבר בגליון פברואר 1856 בעמודים 159 עד 220. מתחת לכותרת "רודין" נכתב במפורש "נובלה".

2. הפרסום השני יצא בהוצאת אוסנובסקי (מוסקבה) בשנת 1860 בכרך הרביעי של "יצירותיו של א. ס. טורגנייב - שינויים ותוספות" ואכן "רודין" עבר שינויים בטקסט עצמו ונוספה לו אחרית דבר שניה. כאן כבר לא היה כתוב "נובלה" מתחת לכותרת, אבל גם לא היה כתוב "רומן".

3. הפרסום המעניין השלישי הוא בהוצאת האחים סלאבייב (מוסקבה) בשנת 1880 בכרך השלישי של "יצירותיו של א. ס. טורגנייב" שנפתח בפרולוג מאת טורגנייב ובו הוא מזכיר את "רודין" כראשון מבין ששת הרומנים פרי עטו.

את שלושת הפרסומים הללו מצאתי ללא קושי בספרייה הלאומית הרוסית בסנט פטרבורג ונהנתי מאוד לעיין בהם שעות וימים ארוכים. הבה נסתכל בכמה תמונות מהם:

"סוברמניק" 1856

	הכריכה. מכיוון שמדובר בספרייה ציבורית מקובל לכרוך מחדש כתבי עת בכריכה קשה. כאן כרכו יחדיו את גליונות ינואר ופברואר.
	אישור הצנזור שהתקבל ב-31 לדצמבר 1855.
	דף השער. "סוברמניק", כתב עת ספרותי. נוסד ב-1847 בידי א. פנאייב ונ. נקראסוב. כרך 55. ונחמד לראות איך כתבו פעם את שם העיר ללא רווח, "סנקטפטרבורג".
	"רודין" פתח את המהדורה. מתחת לכותרת כתוב "נובלה", ועוד קצת מתחת כתוב "חלק ראשון".
	כך מסתיים החלק הראשון. הוא מסתיים בנקודה מותחת, במשפט "וולינצב הרגיש שנטליה הולכת ומתרחקת ממנו, ודומה היה שיחד איתה נשמטת האדמה תחת רגליו". שימו לב שטורגנייב אינו חותם "א.ס. טורגנייב" אלא "איוו. טורגנייב".
	החלק השני. מלמעלה למטה: "רודין", נובלה, חלק שני (אחרון)
	מידע למנויים ולמי שמעוניין להצטרף כמנוי. כפי שאתם רואים, מנוי ל-"סוברמניק" עלה אז 15 רובל לשנה, או 16.5 כולל משלוח. במונחים של כוח קנייה בימינו, ואם אני לא טועה, מדובר בכ-1,500 ש"ח לשנה כולל משלוח.

אוסנובסקי 1860

האחים סלאבייב 1880

עקרונות התרגום

אלו העקרונות שעמדו לנגד עיני בעבודת התרגום:

• תרגום אינו עריכה. מספר הפסקאות חייב להישאר ללא שינוי, זה לא נתון לדיון. רק במקרים קיצוניים נחבר או נפצל משפטים. לעולם לא נחליף שם בכינוי גוף וההפך.

• יש לשמר את עושרו של אוצר המילים. אין לתרגם שתי מילים שונות לאותה מילה אלא אם כן זה ממש בלתי נמנע.

• יש לשמר חזרות ולא לגוון היכן שלא היה גיוון. לדוגמא בעמוד 161, בדבריו של לז'ניוב המתחילים ב"זה נכון;" יש חזרה על הצירוף "в тебе" ("בך") חמש פעמים. לכן חובה עלינו לחזור על "בך" חמש פעמים, לא נוכל לתרגם "ואילו אתה אפילו לא מתמרמר" אלא חובה עלינו לתרגם "ואילו בך אפילו לא הצטברה מרירות" רק כדי לשמור את ה"בך" החמישי. בעמוד 127, מכתבו של רודין, הוא חוזר רבות על "אותה" "אותך", אז אסור לנו לכתוב, למשל, "לא הכרתיה גם עכשיו", אנו חייבים לכתוב "לא הכרתי אותה גם עכשיו" כדי לשמר את ה"אותה".

• אין להתעלם מאף שלוש נקודות. מכיוון שבעברית השימוש בהן אינו נפוץ כמו ברוסית, החלפתי את חלקן, אלא המציינות קיטוע, בקו ארוך מיוחד המופיע בסוף משפט שנקטע על ידי דמות אחרת.

• "מאוד". נשתדל לא לעשות שימוש במילה "מאוד" אלא אם כן היא הייתה כתובה במקור, למעט מקרים חריגים מאוד.

תיקונים שלא הספיקו להיכלל במהדורה הראשונה

1.           עמוד 86: החובה הקדושה מכול ← החובה שאין קדושה ממנה

זהו תיקון סגנון. המשפט המלא הוא "העניין הסתיים בכך שבוקר נפלא אחד הגיע רודין למסקנה שמוטלת עליו, בתור חבר, החובה הקדושה מכול להודיע על הכול לאב הזקן — וכך עשה". הסמיכות בין "מכול" ו"הכול" צורמת ואינה קיימת במקור.

כמובן שזו טעות שהכנסתי אני לאחר שלב העריכה; בגירסה שאישרה דינה מרקון הנפלאה הופיע "החובה הקדושה להודיע על הכול".

את השינוי הכנסתי מחוסר ברירה: המקור לא מאפשר לכתוב פשוט "החובה הקדושה". לז'ניוב אומר, ברוסית, "священнейший долг" בעוד שבעמוד 104, במשפט "אפילו את מקטורנו הוא מכפתר כאילו מילא חובה קדושה", הוא אומר "священный долг". המתרגם מוכרח להבדיל בין דרגת הקדושה של החובות, עניין ברור לחלוטין במקור ברוסית. לאורך כל הספר נקטתי הקפדה יתרה והתעקשתי להעביר כל גוון ותת-גוון במידת האפשר - לא יכולתי לנהוג אחרת כאן.

נכשלתי בכך שבחרתי בצורה הקצרה ביותר להעביר את המשמעות הנכונה, ולא הבחנתי בסמיכות המאוד מצערת ל"על הכול". כמו כן אקבל את הדעה שנכשלתי כבר בכך שבכלל שיניתי משהו לאחר העריכה, אולם, כפי שכתבתי למעלה, אין גבול לאשמתי בעניין זה משום שהכנסתי שינויים לא מעטים לאחר העריכה.

2.           עמוד 193, דבר המתרגם, הערת שוליים 40: דבורת צפון ← דבורת הצפון

זוהי פשוט שגיאת הקלדה שלי, שלא נתפסה בסבבי העריכה ועריכת הלשון. ברשימותיי אין לה זכר. מסתבר שמאוד קשה להוציא ספר ללא שגיאות, ובכל זאת אני חושב שעשינו עבודה טובה על "רודין".

3.         בגב הספר: לא צריכה להיות הדגשה על השם "רודין" ב"דיוקנו של רודין"

הדגשה על "רודין" מתאימה רק כשהוא מופיע כשם הספר, לא כשם הדמות.